מסיקה נ' "פלנטקס" בע"מ מקבוצת טבע

פסק דין

מבוא

התובע שבפני מבקש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, כתוצאה מחשיפה לחומרים שונים, אשר כנטען, דלפו ממפעלה לעסקו. כפי שנטען, החומרים שדלפו הינם "חומרים מסוכנים", אשר בעקבות החשיפה אליהם סובל התובע מתופעות שונות המשבשות את שגרת חייו ובין היתר אלרגיה, תופעות גרד, פריחות ועוד.

הנתבעת הינה חברת בת של חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (להלן: "חברת טבע"), אשר מפעילה מפעל לייצור חומרים כימיים ובכללם תרופות. לטענתה, החומרים שדלפו לא גרמו לתובע כל מחלה ומכל מקום, אין קשר סיבתי בין החשיפה הנטענת ובין מחלתו של התובע – "אורטיקריה" – ובעברית "חרלת" – כפי שעוד יפורט להלן.

הפלוגתאות העיקריות הדורשות הכרעה בתיק הינן:

מה טיבם של החומרים אשר דלפו כנטען ממפעלה של הנתבעת;

האם ישנו קשר סיבתי בין החשיפה לחומרים ובין מחלת התובע;

העובדות וטענות הצדדים

התובע יליד 19.3.1962 נשוי ואב לשמונה ילדים.

בזמנים הרלבנטיים לתובענה, הפעיל התובע נגריה בסמוך למפעלה של הנתבעת, כשבינהם חוצץ קיר משותף.

האירוע נשוא התביעה התרחש בתאריך 27.9.1998 עת הגיע התובע כמדי בוקר לנגריה. אז גילה, כי כל שטח הנגריה (כ – 100 מ"ר, בגובה של 1 ס"מ), הוצף בנוזל צהוב בעל ריח חריף. כפי שנטען, התובע פינה וניקה את הנגריה, ובמהלך פעילות זו שארכה כ - 4 שעות, בא התובע במגע פיזי ישיר עם הנוזל שדלף (להלן: "אירוע החשיפה").

בשלב מסוים, החל התובע לחוש תחושות חנק, דופק מואץ חולשות וסחרחורות, ופונה לבית חולים, כשעימו בקבוק ובו דגימה מן הנוזל. לטענתו, מנהל מחלקה אשר בה טופל, יזם שיחת טלפון למנכ"ל הנתבעת ובשיחה זו התברר כי מדובר בחומרים מסוג – "טולואן" ו"אמוניאק".

לאחר שנבדק ושוחרר, שב התובע עוד באותו היום לעסקו ואז הסתבר כי העסק הוצף בשנית. התובע פנה למנכ"ל הנתבעת אשר בדק את הטענות וטען כי אין מדובר בחומר מסוכן.

לאחר האירוע, סבל התובע מהתופעות הנ"ל לסירוגין, עד שבחלוף 3 חודשים נאלץ לסגור את עסקו בשל מצבו הבריאותי, וכן בשל העובדה כי פיתח תסמיני אלרגיה בכל פעם שנכנס לנגריה.

לאחר כשלוש שנים, בתאריך 23.7.2001, חלה החמרה במצבו של התובע והוא שב ופנה לבית חולים. לטענתו מצבו החמיר והוא נאלץ לקבל טיפולים רפואיים בתכיפות גבוהה ואף אושפז מספר פעמים.

בחלוף כשש שנים מקרות האירוע, בתאריך 29.11.2004, הופנה התובע על ידי רופא משפחה לרופאים מומחים שונים, לבדיקת מחלתו. מומחה אשר בדק את התובע (כמפורט להלן), קבע כי ישנו קשר בין אירוע החשיפה ובין התופעות מהן סובל התובע.

על בסיס האמור, טוען התובע כי מחלתו והנזקים אשר נגרמו לו, נגרמו בשל רשלנותה של הנתבעת ובשל הפרת חובה חקוקה, ומכאן התביעה - במסגרתה עתר לחייב את הנתבעת בפיצוי בגבול סמכותו של בית המשפט.

מנגד, טענה הנתבעת כי דין התביעה להימחק על הסף, שכן לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה בה לקה התובע, אם בכלל, לבין החומרים עמם בא במגע, ואשר דלפו ממפעל הנתבעת. הנתבעת טענה גם כי דין התביעה להדחות בשל שיהוי וחוסר תום לב, באשר התביעה הוגשה כ – 16 ימים בלבד בטרם חלוף תקופת ההתיישנות; עקב כך נגרם לנתבעת נזק ראייתי הפוגם באפשרותה להתגונן.

לגופם של דברים טענה הנתבעת, בין היתר, כי התובע לא נחשף לחומרים מסוכנים ובוודאי שלא לריכוז חומרים ברמות הגבוהות מן המותר, והעלול לגרום נזק; ככל שנחשף התובע לחומרים כלשהם, הרי שמדובר בחשיפה מזערית, כזו שלא היתה יכולה לגרום לנזק כלשהו.

עוד נטען, כי התובע לא נחשף ולא יכול היה להיחשף לחומרים "טולואן" ו"אמוניאק" שכן אלה כלל לא היו בשימוש באזור הסמוך לנגריה. בתמיכה לאמור, נטען כי באזור הסמוך לנגריה מיוצר תכשיר בשם "אלופוריניל" אשר כחלק מתהליך ייצורו נעשה שימוש בצנטריפוגות המפרידות נוזל ממוצק. במסגרת תהליך זה, נשטפו הצנטריפוגות על ידי מים מחוץ לאזור הייצור, ולפיכך אותו נוזל שדלף לעסקו של התובע, מורכב רובו ככולו ממים ומכמות קטנה של חומרים מומסים, אשר בוודאות אינם "טולואן" ו - "אמוניאק". כך או כך, נטען כי אין בכמות מומסת זו כדי לסכן את מי שבא במגע עם הנוזל או מי שמריח אותו.